בדיקת סיסי השליה  ( CVS= CHORIONIC VILLUS SAMPLING )  נעשית בדרך כלל בין השבועות 10 ל- 12 להריון (שליש ראשון).

הבדיקה נעשית תחת בקרה מתמדת והכוונה של האולטראסאונד על ידי רופא נוסף המומחה באולטרהסאונד. הבדיקה אינה מכאיבה ואינה דורשת כל הכנה מוקדמת או כל דרך שהיא של אלחוש. האשה שוכבת על גבה בתנוחה גינקולוגית והרופא מחדיר לנרתיק את המכשיר הרגיל המשמש בבדיקה גינקולוגית לשם הדגמת צואר הרחם (ספקולום). לאחר חיטוי צואר הרחם מוחדרת צינורית עדינה ביותר ולא חדה (צנתר) אל תעלת הצואר ותחת הכוונת האולטראסאונד היא מובאת אל קצה השליה הקרוב יותר לצואר הרחם. הדבר נעשה תוך נקיטת זהירות מירבית שלא לחדור דרך הקרומים אל תוך שק ההריון. לאחר שהגיע קצה הצנתר למקום הנדרש מחובר אליו מזרק רגיל עם נוזל מיוחד (מדיום) ולאחר יצירת לחץ שלילי בתוך המזרק על ידי משיכת הבוכנה החוצה נשאבת מעט מריקמת השליה אל תוך הנוזל שבמזרק, תוך כדי תנועת הצנתר החוצה מן הרחם. פעולה זו אורכת שניות ספורות בלבד. הכמות המזערית (20-50 מיליגרם) של ריקמת השליה שנדגמה מועברת מיד למבחנה שבה היא יכולה להשמר עד לתחילת עיבודה. בזאת תמה הפעולה מבחינתה של האשה. לאחר הפעולה יכול להיות מעט דימום (בכמות פחותה מוסת) למשך יום יומיים ומעט מיחושים או אי נוחות בתחתית הבטן. מלבד מנוחה במשך יום או יומיים אין צורך לעשות דבר.

גישה נוספת לביצוע בדיקת סיסי השליה היא דרך דופן הבטן ולא דרך הנרתיק. בגישה זו מחדירים מחט באופן דומה לדיקור מי שפיר אלא שכאן המחט מובאת תחת הכוונת האולטראסאונד אל תוך ריקמת השליה ואינה מוחדרת לשק מי שפיר. הבחירה בין הגישה הבטנית והגישה הנרתיקית מבוססת בעיקר על מיקום השליה ונוחות הגישה אליה.

אשה שסוג דמה הוא  RH שלילי תקבל זריקת חיסון של  ANTI-D   ממש כפי שזה נעשה לאחר דיקור מי שפיר.

בבדיקת סיסי השליה לא נעשית בדיקת החלבון העוברי כפי שהיא נעשית במי השפיר הנשאבים בדיקת מי שפיר.  מומלץ לכל אשה המבצעת בדיקת סיסי שיליה גם לבצע בדיקת חלבון עוברי בדם בשבוע 16-18  של ההריון.

​

יתרון השיטה:

במעבדה נעשית הפרדה תחת המיקרוסקופ בין סיסי השליה ובין הריקמה האמהית הצמודה אליהם. כיום, כששיטת הבדיקה לאבחון שינויים כרומוזומליים היא בבדיקת הצ'יפ הגנטי (CMA), אין כבר צורך לגדל תאים כדי לבחון את מבנה הכרומוזומים במיקרוסקופ (קריוטיפ). במקום זאת ניתן להפיק את ה- DNA ישירות מהתאים, ובכך לקצר את משך הבדיקה ולהגדיל את כמות המידע המתקבלת. זהו יתרונה הגדול של השיטה.

אם יש צורך להפסיק את ההריון הדבר נעשה ע"י גרידה עוד לפני המועד שהאשה חשה בתנועותיו של העובר או לפני שהסביבה מבחינה בהריון. אמנם, הפעולה הינה משמעותית ורגשית לאשה אך היא מסתיימת בתוך דקות ולאחר כשעתיים של מנוחה נוספת היא משתחררת לביתה.

​

יישומי בדיקת סיסי השליה:

בדיקת סיסי השליה, כמו בדיקת מי השפיר, משמשת לא רק לאבחון הפרעות כרומוזומאליות אלא גם לאבחון מחלות גנטיות שונות. מן התאים המתקבלים מסיסי השליה ניתן להפיק את ה- DNA כדי לבצע אבחנה על החומר התורשתי עצמו בשיטות של גנטיקה מולקולארית ( ראו: מה בודקים במי שפיר ). לזוגות שבסיכון גבוה ללדת ילד החולה במחלה כגון ציסטיק פיברוזיס, טיי זקס, המופיליה, תלסמיה ואחרות יש מקום להציע את בדיקת סיסי שליה. דוגמא לזוגות שבסיכון גבוה הם בני זוג ששניהם נשאים של המחלה והסיכוי ללדת ילד חולה הוא 25%.

​

חסרונות השיטה:

ריקמת השליה הנבדקת הינה ריקמה שבחלקה עוברית וכאמור המבנה הכרומוזומאלי של תאי הסיסים זהה למבנה הכרומוזומאלי של תאי העובר עצמו. אולם, ישנם מקרים, ושכיחותם קטנה מאוד, שבהם קיים שינוי כרומוזומאלי רק בתאי השליה שאינו קיים בהכרח בתאי העובר. התופעה מקורה בשינוי בחלק מן התאים הראשונים שנוצרו לאחר ההפריה ושהתפתחו לריקמת השיליה בשלבי ההתפתחות המוקדמים ביותר של העובר. מצב זה, הקרוי מוזאיקה מקומית אינו משקף לרוב את המבנה הכרומוזומאלי האמיתי של העובר עצמו. (מצב הפוך שבו לעובר יש פגם כרומוזומאלי ובשליה הוא אינו מודגם לא תואר עד כה). במקרים שיש חשד שמדובר במוזאיקה מומלץ בפני האשה להמתין לשליש השני להריון ולבצע דיקור מי שפיר לאימות תקינות ההריון בידיעה שהסבירות שתופעה כזו אכן קיימת גם בעובר עצמו היא נמוכה מאד.